כלומר: הצורך בעולה (מלבד החטאת) הוא לכפר על הרהורי חטא (שעליהם מביאים עולה – עיין ויקרא רבה ז׳:ג׳ וראב״ע
ויקרא א׳:ד׳ ובהערה שם) שעלו בלבו כתוצאה מכך שהוא עני. והשוו ראב״ע
ויקרא י״ב:ו׳.
כלומר: העוף המוקרב לעולה הוא כנגד האימורים שבחטאת הבהמה הנשרפים על המזבח כקרבן עולה.
כלומר: באשם זה, מביא שני חומשין.
כן בפסוק ובכ״י פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177 חסרה מלת: ושמעה.
בכ״י פריס 177: כי.
כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177 חסרה מלת: וחביריו.
ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
בכ״י פריס 176 מופיעה מלת ״בשפתים״. בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150 המלה חסרה.
ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
כן בכ״י ברסלאו 53. בכ״י פריס 177: שם. בכ״י פריס 176: אשר.
ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
כן בכ״י פרנקפורט 150, פריס 176, ברסלאו 53. בכ״י פריס 177 חסר ״עמו״ ובמקומו נכפל מלת ״בגזל״ מהד״ה הבא.
כן בכ״י פריס 176, ובהרבה כתבי יד. בכ״י פריס 177: בעמיתו.
ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.